עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל — "כל ישראל חברים"
עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל
"כל ישראל חברים" — דברי תורה מעצרת הזיכרון
א. פתיחה ודברי תנחומים
שולח מכאן תנחומים למשפחת אמיתי ולאשת חבר, לילדות, רעיה הדסה ומנוחה רחל וכל משפחת אנ"ש חב"ד הרצליה, שזו משפחה אחת גדולה. ושמואל זה לא רק איש פרטי — הוא איש כללי שנגע לכולם, נגע לכל אחד. אז מבקש שכולם יתנחמו, ותכף ומיד הוא יחזור. ברגע זה ממש — תחיית המתים, ונשמות חוזרות בגופים, כפי שהם הלכו כך הם חזרו.
ב. "אז ימלא שחוק פינו" — העולם המצחיק של לעתיד לבוא
אנחנו אומרים כל יום "אז ימלא שחוק פינו" בשיר המעלות. אז אחד הפירושים בזה, שלעתיד לבוא אז יהיה מאוד מצחיק. למה יהיה מצחיק? כי אדם — שלא עלינו — יש נשים שנפטרות בלידה או אחרי הלידה עם סיבוכים כאלה ואחרים. ובוא נאמר שהאמא נפטרה בגיל שלושים וחמש, והילד שלה גדל והוא עכשיו בן ארבעים או בן חמישים. אז לעתיד לבוא, שעכשיו יש תחיית המתים, האמא מתעוררת — היא קמה בגיל שלושים וחמש, והבן או הבת שיהיו בני חמישים, בני שישים, יהיו יותר מבוגרים מהאמא.
אז יש בהלכה דיון: מי צריך לכבד את מי? "והדרת פני זקן" או צריך לכבד את האמא כי כיבוד הורים קודם. אז זה "אז ימלא שחוק פינו" — יהיה עולם מצחיק. יכול להיות שהילדים יהיו יותר מבוגרים מההורים, אבל צריך לדעת שזה קורה ויקרה, וככל שעובר עוד יום אנחנו יותר מתחזקים שזה קורה נאו.
ג. הפגישה האחרונה עם שמואל
דבר נוסף, כפי שרב אושקי אמר: באמת זכיתי שידידנו שמואל המון זמן ביקש להגיע לבקר אותי בבית שמש, וככה כבר כמה חודשים הוא אומר לי "אני אבוא לבקר אותך ונעשה סיור". שמואל אהב מאוד מאוד לדעת מה קורה בכל מקום ואצל כל השלוחים — ידע, וחלש, וזכר, ומאוד נגע לו. זה הלב של שמואל. היה נוגע לו לדעת בדיוק מה קורה איפה, והכל עם אכפתיות ובאהבה גדולה.
אז הוא רצה לבוא לבית שמש לראות את ההתפתחות של כל המוסדות ולהבין איזה רמות בונים ואיפה — פה, מי ישליך כאן, מי ישליך שם. אז ככה ביום רביעי הוא התריע בצהריים שהוא מגיע בערב. לי הייתה נסיעה בערב — אמרתי "אני דוחה בשמחה, אני מחכה לך". וכך ברוך השם הוא הגיע, ושעה וחצי וכמעט שעתיים יחד הסתובבנו, והיה אצלי בלשכה, ואחר כך לקחתי אותו לבית כנסת ובישיבה הגדולה, הראה את הרב לרנר, את ראש הישיבה, וראה את השלוחים וראה את הרמה הזאת והרמה הזאת — היה ממש ממש שנים. אמרתי לו "שמואל, שנים לא נפגשנו ככה". ואחר כך בשתיים עשרה וחצי בלילה שלחתי לו וואטסאפ והוא ענה לי באחת בבוקר.
אז ממש ככה היה שמחה גדולה לראות אותו, והיה המון דברים שהוא אמר לי באופן אישי שככה נתנו לי מסר. למוחרת חשבתי על כל הדברים שהוא דיבר — ממש פלא פלאים — על כמה נקודות שהוא דיבר, ובעזרת השם אולי עוד נרחיב אותם בהמשך.
ד. כינוס תורה — מילוי החיסרון על ידי תורה
אבל אני רוצה — גם, אנחנו נמצאים בכינוס תורה, כפי שהרב מסר נפש על הנושא הזה וכמה נגע לו שיהיה כינוס תורה ושיגיעו כלל כלל התושבים בעיר.
אז צריך לדעת שהרבי מביא באגרות קודש שאחרי הפטירה של הרבנית הצמח צדק, לאדמו"ר הצמח צדק מאוד מאוד היה חלישות הדעת. כפי שהרבי אומר, שהייתה נפילת רוח מאוד גדולה לאדמו"ר הצמח צדק אחרי שאשתו נפטרה, והילדים שלו רצו לשמח את האבא, לא ידעו איך לשמח אותו. אז הבן שלו המהרי"ל אמר לאבא:
"אבא, אתה לימדת אותנו 'ראה חיים עם אישה שאהבת — תורה היא'. הגמרא אומרת שכדי שבאמת — מי זה האישה שאתה אוהב? זה התורה". אז אמרו לו: "אבא, למה אתה עצוב? הרי יש לך תורה ואתה מלא בתורה".
האדמו"ר הצמח צדק מילא נו גדול — אם זה בתשובות שלו, בנגלה בכל החידושים שלו, או בחסידות באור התורה — "ומה אתה עצוב? יש לך תורה, אתה צריך להיות שמח". האדמו"ר הצמח צדק שמע את זה מבנו המהרי"ל ואמר לו "החייתני, החיית אותי".
והרבי במכתב שואל: לכאורה האדמו"ר הצמח צדק ידע את הגמרא הזאת בקידושין, ומה היה צריך שהמהרי"ל יבוא ויגיד לו שיש גמרא שאומרת שאם יש לך תורה אתה צריך להיות שמח? אז אומר הרבי: לפעמים אדם יודע גמרא, אבל הוא צריך שמישהו אחר יבוא ויעורר לו את זה. צריך שמישהו אחר יבוא ויוריד את זה בכוח הדיבור לכוח המעשה, ויעורר ויגלה את זה אצלו, וזה ימשיך לו את החיות והשמחה.
אז אומר הרבי שהמהרי"ל בא ואמר לאבא שלו לאדמו"ר הצמח צדק: "תדע לך, יש תורה. נכון שאומנם אמא הלכה, אבל עדיין יש תורה". אז עדיין זה יכול להוסיף בתנחומים, בחיבור — זה שהרבי כותב פה במכתב — במילוי מקצת של החיסרון. החיסרון קיים, אבל אם אנחנו רוצים למלא אותו במשהו אז זה על ידי תורה. אז לכן באמת בכדי למלאות את החיסרון, אז זה שאנחנו מתכנסים פה עכשיו בכינוס של תורה — באמת העבודה הגדולה נמצאת כאן. אבל אין ספק שעל ידי החיסרון שאנחנו מרגישים אותו, אנחנו יכולים למלא אותו על ידי תורה.
ה. הסיפור עם שמואל — "אל ייפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה"
ואני חשבתי לעצמי היום קצת — מה, איזה סוג של תורה אפשר לדבר. ואמרתי שיהיה הכי טוב לספר עניין של תורה מהפגישה שהייתה לי עם שמואל ממש ביום רביעי בלילה.
אז כמו שהתחלתי וסיפרתי, שממש על כל צעד ושעל שנסענו הוא שאל אותי מה זה פה החנות ומה זה פה. אז אחר כך, כשהחזרתי אותו לבית שלי והוא עלה בחזרה לרכב שלו, אז ראינו את אחד השכנים מהחלון. אני גר בשיכון שנקרא ג'יקו ויז'ניץ, שיכון חסידי, ואז אחד השכנים — ככה מבוגר — הסתכל מלמעלה. עשיתי לו שלום, עשה לי בחזרה. אז אמרתי לו: "שמואל, אתה רואה אותו? זה הרב בוקסבוים. בוקס, בואים. אם אתה מתקרב — יש בוקסים". אז אמרתי לו: "אתה רואה אותו? אשתו — יש להם שש עשרה ילדים, לעין הרע. אז אנחנו קוראים לאשתו 'אם שש עשרה'". משפחת בוקסבוים — היה איתו סיפור מיוחד עם הרבי. אמרתי לו: "שמואל, בוא תקשיב את הסיפור הזה", וכך נפרדו דרכינו.
כמו שנאמר "אל ייפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה". אז הרבי באחת השיחות אומר: למה דווקא דבר הלכה? למה לא איזו סברא של רבי עקיבא איגר או סברא בטיו"ז וש"ך או כל דבר אחר? אז הרבי מסביר שכאשר אתה אומר למישהו סברא, אז הוא יכול להגיד סברא אחרת, והוא יזכור את הסברא שהוא אמר. אבל כשאתה אומר לבן אדם הלכה, אז אין פה מחלוקות — הלכה זה דבר שכך ולא אחרת, אז את הדבר הזה הוא יזכור גם כן, כי הוא יודע שככה אמרת. אז אומר על דרך זה אולי גם בסיפור — בסיפור זה העובדות. אז את הסיפור ודאי הוא יזכור.
ו. הסיפור של הרב בוקסבוים והרבי
ואז סיפרתי לו את הסיפור על משפחת בוקסבוים, וככה קצת דיברנו על זה, ואז הוא נסע ליונתן. אז אני אספר לכם את הסיפור וקצת נוציא ממנו דברי הלכה ובזה נסיים.
הרב בוקסבוים — מרדכי יוסף בוקסבוים — שנמצא איתי בקומה אחת, יש לו ברוך השם שש עשרה ילדים ומעל מאה נכדים, אדם מבוגר. והוא מספר שבשנות הל"ים הוא היה גר ברחובות, ואז קהילת חב"ד שם רק התבססה — היו קצת משפחות חב"דיות, לא כמו שיש היום. והיה לו שכן חב"די ברחוב, והוא ראה שלשכן הזה יש קשיים כלכליים, ולא סוגר את החודש, וממש מתקשה לחיות בצורה מסודרת.
אז הוא, מאהבת ישראל שיש לו — הוא היה חסיד ויז'ניץ — אמר: למה לא לעזור? אני אכתוב מכתב לרבי ואני אבקש בשבילו מהרבי שהרבי יעזור לו, שהרבי ישלח לו תמיכה. אני יודע שחסיד חב"ד לא יבקש מהרבי, אבל הוא כנראה גדל בוויז'ניץ וכל מה שרוצים — מבקשים. אז אמר: אני אכתוב לרבי בשבילו. ישב וכתב מכתב, ואמר לרבי: "יש פה חסיד חב"ד ברחובות שמתקשה, אנא לעזור לו".
אז את הסיפור הזה הרב בוקסבוים מספר לי ואומר לי שהרבי ענה לו: "תודה רבה שאתה מעדכן אותי, אבל קודם כל אני, העני שלך קודמים" — הוא לא זוכר את המילים המדויקות, אבל הוא כל הזמן כשהוא רואה אותי הוא מזכיר לי את הסיפור הזה והוא אומר לי שהסיפור הזה נתן לו כאפה כמו שאומרים. מבוקס — נתן לו בוקס. כי הוא רצה בעצם להגיד לרבי "אתה בניו יורק, לך תעזור פה למישהו ברחובות". אז הרבי אומר לו: "אתה ברחובות, תדאג לו".
וככה סיפרתי את זה לשמואל, וככה דיברנו שבאמת קודם כל צריך לדאוג לחבר'ה שאנחנו איתם בקשר, לפני שהולכים לדברים רחוקים, לפני ששוברים ערים. אומרים שהיה פעם בן אדם שרצה להפוך את העולם — בסוף את עצמו הוא לא הפך. אז קודם כל מי שבמעגל הקרוב.
ז. המכתב של הרבי — "כל ישראל חברים"
אז אמרתי היום שאני אחפש את המכתב, ובאמת מצאתי את זה בחלק ל"א את הסיפור הזה, ואני אקריא את מה שהרבי כותב לו. הרבי כותב לאותו בוקסבוים:
"ותשואות חן על שימת הלב ועל ההתעניינות בעניינו ומצבו של אותו אחד. אף שבוודאי אין כאן המקום לנתינת תודה מבשר ודם, כיוון ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול בתורה"
אז הוא אומר לי "אתה לא צריך את התודה שלי, אתה קיימת מצווה בזה שעזרת ליהודי נוסף.
"וצדק בכותבו אשר הנה לומד בכישור מכתבים לכאן, אבל הרי אמרו חז"ל 'כל ישראל חברים', ועזר זה לזה ככל האפשרי הרי זה משובח. בכבוד ובברכה".
פה הסתיים המכתב.
זאת אומרת, אומר לו הרבי: אתה רוצה שאני אעזור לו — אבל כל ישראל חברים זה לזה, כל ישראל חברים זה לזה. דהיינו, מה אתה רוצה ממני? אין בעיה, אני אעזור לו, קיבלת ממני. באמת הרבי צירף לו אחר כך איזה צ'ק. אבל מה איתך? למה אתה מפיל את האחריות רק עליי בניו יורק? מה איתך שאתה נמצא שכן ל"לדות"? אתה לא יכול לדאוג לכמה אנשים שיבואו ויעזרו לו? אתה מפיל את זה על אחרים? הרי אומר הרבי — הרבי מצטט פה מאמר חז"ל "כל ישראל חברים".
ח. המקור בנביא — פילגש בגבעה
המקור של המאמר הזה נמצא בספר שופטים. מי שמכיר את הסיפור של פילגש בגבעה — הסיפור המרתק איך שלקחו אנשי בנימין ועשו מעשה שלא ייעשה באישה, ואחר כך עם ישראל התאגדו כולם ביחד על אותה גבעה ואמרו שאנחנו הולכים למחוק את שבט בנימין. ובאמת מחקו את כל שבט בנימין — חוץ משש מאות אנשים לא נשאר אף אחד משבט בנימין — וכל עם ישראל כתוב שהתאספו באותה גבעה כדי להילחם בשבט בנימין.
אומר הנביא: "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים". זאת אומרת המקור של הפתגם "כל ישראל חברים", שיש לו גם השלכה הלכתית — הוא לא רק פתגם עממי שאנחנו חברים זה לזה, אלא יש לו ממש מקור בנביא.
"כל ישראל חברים" — אומר תרגום יונתן במקום, שהיות וכל עם ישראל התאגדו יחד כדי להילחם בשבט בנימין, התרגום מתרגם "כגו" — רחד שווין. כל אחד עשר השבטים — יש לנו ראובן, שמעון, יהודה, יששכר — כל אחד עשר השבטים שהתלכדו להילחם בשבט בנימין נחשבים כאדם אחד.
ט. האדמו"ר הזקן באיגרת הקודש
ולכן האדמו"ר הזקן בתניא באיגרת הקודש — מי שיודע — באיגרת הקודש סימן כ"ב, יש הוספה שנתפסה לאחר זמן (היא לא כחלק מאיגרת כ"ב אלא במשהו נוספת, אבל לא תייגו אותה בעוד איגרת). אז שם אומר האדמו"ר הזקן — האדמו"ר הזקן מאריך בהתחלה לדבר על המעלה של התפילה, ולאחר מכן כותב האדמו"ר הזקן בתניא:
"כי יציב מילתא ותקין פתגמא" — אמת הדבר ומתוקן הפתגם — זה הפירוש שכל אחד מתוקן לחברו, וכתב "כל איש ישראל כאיש אחד חברים".
האדמו"ר הזקן בתניא מצטט את אותו פתגם שאמרנו, שכל איש ישראל חברים, כמו שאיש אחד מחובר מאיברים רבים ובפרט הם נוגע בלב — כיוון במו לא תוצאת חיים. אם כן אנחנו, היות כולנו כאיש אחד ממש, ליקוד העבודה בלב ובכלל אין.
זאת אומרת האדמו"ר הזקן אומר, שמה שהעבודה של היהודי באהבת ישראל זה לדעת שהשני הוא הוא משלים אותו. השני — שאנחנו מדברים על אהבת ישראל, שאנחנו מתמסרים למישהו — אם אנחנו רוצים להיות אחד, אם אנחנו רוצים להיות בן אדם אחד, זה דווקא על ידי זה שאנחנו מתמסרים לאדם אחר. כל ישראל חברים. אתה צריך לדעת שכדי שתגיע למעמד של "ישראל" אתה צריך — דווקא על ידי "חברים". דווקא על ידי שאתה דואג לשני, אתה דואג לזולת, אז אתה נהיה חבר.
י. חידוש המהרי"א אסאד — מחצית השקל לעתיד לבוא
אני אגיד לכם היום חידוש נפלא — כי אין דרש ולא חידוש. אומר מהרי"א אסאד, שהיה מגדולי הפוסקים בתקופתו של החתם סופר, בקשר למחצית השקל. אנחנו יודעים שלפני חג הפורים נותנים מחצית השקל לצדקה. אומר מהרי"א אסאד:
בגאולה לא יתנו מחצית השקל, יתנו שקל שלם. הוא אומר: היום בזמן הגלות כל אחד הוא חצי, וכדי באמת להגיע למדרגה של שלם אתה צריך את השני. אבל לעתיד לבוא שלא יהיה קנאה ותחרות, ועם ישראל יהיו מאוחדים — אז כבר כולם יתנו שקל שלם, ולא יתנו חצי.
י"א. מצוות צדקה לעתיד לבוא
וגם יש שיחה מהרבי, שהרבי אומר שכתוב לעתיד לבוא "אפס כי לא יהיה בך אביון" — שבגאולה לא יהיה עניים. אז איך נקיים את מצוות צדקה?
הרשב"א כותב שלא מברכים על מצוות צדקה, כיוון שזה לא דבר שתלוי בי, ותלוי בבן אדם האחר. מנדל עמרמי אולי זוכר — שגדלנו בבני ברק, הייתה זקנה שהיית נותן לה פחות מחמש שקל, הייתה זורקת עליך את זה בחזרה. יש אנשים שלא מקבלים את הצדקה, אז לכן אתה לא יכול לברך — איך תברך אם הוא לא ירצה? אז לכן הרשב"א אומר שלא מברכים על מצוות צדקה.
הרבי מביא באחד מהשיחות, שבספרי פולין כתוב שלמה לא מברכים על מצוות צדקה — כי אם תברך על מצוות צדקה אז יבוא איזה חסיד פוילין, יתחיל להגיד "לשם ייחוד", יתחיל לכוון את כל הכוונות, ילך למקווה עד שהוא ייתן את הצדקה — אותו אחד כבר ימות. אז לכן לא מברכים על מצוות צדקה, נותנים מיד.
ומה יהיה לעתיד לבוא? איך נקיים את מצוות צדקה? אז כתוב בספר "יפה ללב" (בנו של רבי חיים פאלאג'י) — הוא מביא שלעתיד לבוא אנחנו ניתן צדקה לגוי, ניתן צדקה לגוי. אברהם אבינו קיים מצוות צדקה על ידי שהוא נתן לגויים. עם ישראל לא יצטרכו צדקה אחד לשני. אנחנו ניתן למוחמד, ניתן לאיבן — כל אחד עם הגוי שלו, מרוסיה, מסוריה, מאיפה שאתה רוצה — אתה תיתן לגויים.
אומר הרבי: יש עוד אפשרות של מצוות צדקה, שזאת תהיה צדקה רוחנית. כתוב "כי מקטנם ועד גדולם" — לעתיד לבוא יהיה רמות, יהיה אחד שידע פחות חסידות, אחד שידע יותר חסידות, אז יהיה צדקה רוחנית.
י"ב. סיכום — "כל ישראל חברים" כמושג הלכתי
לסיכום, ובזה נסיים: "כל ישראל חברים" זה מושג הלכתי. בגמרא בחגיגה דף כ"ו עמוד א', אומרת הגמרא, שבעל זמן שעולים לבית המקדש כל עם ישראל, כשהם נאמנים על תרומות ומעשרות. ולמה? כי כל ישראל חברים. כל עם ישראל הם כאדם אחד ירא שמיים.
"כל ישראל חברים" — הפירוש הוא, שכאשר אתה רוצה לעזור לשני, אתה צריך לדעת שעל ידי זה אתה נהיה שלם, על ידי זה אתה נהיה האיש השלם. וזה — בזה אנחנו מתכוננים לעתיד לבוא, שכמו שאמרנו לא יהיה כבר מטבע של חצי, אלא יהיה מטבע של שקל שלם.
שבעזרת השם בזכות ההנהגה של אהבת ישראל, ואחיתני ליבו להוסיף משמואל היקר שהיה לו כזה לב גדול וכל כך אכפתיות לכל אחד עם אהבה גדולה — אז בעזרת השם נזכה לראות אותו איתנו עוד היום בבית המקדש השלישי, תכף ומיד ממש.
י"ג. דברי סיום
יישר כוח גדול. עכשיו תפילת מנחה. אנחנו ממשיכים בין מנחה לערבית. ערבית בשמונה ועשרה. עכשיו תפילת מנחה ומיד אחר כך ממשיכים.
יישר כוח גדול לרבנים שהגיעו מבית שמש, לרב אריאל שהגיע מצפת, כל מי שהתאמץ להגיע לערב הכל כך חשוב הזה. כל הכבוד.
מקורות עיקריים: אגרות קודש חלק ל"א | תניא — איגרת הקודש סימן כ"ב | ספר שופטים — סיפור פילגש בגבעה | תרגום יונתן בן עוזיאל | מהרי"א אסאד על מחצית השקל | יפה ללב (בנו של רבי חיים פאלאג'י) | הרשב"א בנוגע לברכת מצוות צדקה | גמרא חגיגה דף כ"ו עמוד א'
לעילוי נשמת שמואל אמיתי ז"ל מחב"ד הרצליה — תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה