על איזה יין מקדשים בשבת?
קידוש היום נתקן על כוס יין. אולם לא כל יין ראוי לקידוש באותה מידה. חז"ל קבעו כלל יסודי: "אין אומרים קידוש היום אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח". מכאן נולד דיון רחב: איזה יין נחשב ראוי, איזה יין פסול, ומה דין יין מבושל או יין שמעורב בו דבש.
בגמרא הובא הכלל שאין מקדשים אלא על יין הראוי לניסוך על גבי המזבח. הגמרא ביררה אילו יינות בא כלל זה למעט, והסיקה שמדובר ביינות מאוסים, כגון יין מגולה או יין שריחו רע. יינות אלו פסולים משום שנאמר: "הקריבהו נא לפחתך" — דבר שאינו מכובד להביאו לפני בשר ודם, בוודאי אינו ראוי להביאו לפני הקב"ה, ואינו ראוי לקידוש.
מכאן נוצרה שאלה גדולה בראשונים: מה דין יין מבושל? מצד אחד, יין מבושל פסול לניסוך על גבי המזבח. אם כן, לכאורה הוא אינו בכלל "יין הראוי לנסך", ואין לקדש עליו. מצד שני, יין מבושל אינו בהכרח יין גרוע. אדרבה, פעמים שהבישול משביחו, וממילא אין הוא דומה ליין מגולה או ליין שריחו רע, שהם פסולים מחמת מיאוס ופחיתות.
בעניין זה נחלקו הראשונים. יש מן הגאונים והראשונים שסברו שאין לקדש על יין מבושל, ובהם רב האי גאון, רב ביבי גאון, רי"ץ גיאת, רש"י, הר"ש והרמב"ם. לשיטתם, כיוון שיין מבושל אינו ראוי לניסוך, אין להשתמש בו לקידוש. נוסף לכך, יש שהבינו שהבישול משנה את היין ופוגם את שמו או חשיבותו.
לעומתם, רבים מן הראשונים התירו לקדש על יין מבושל, ובהם התוספות, הרא"ש, הרמב"ן, הרשב"א, הר"ן, הסמ"ק ועוד. לשיטתם, פסול יין מבושל לגבי המזבח הוא גזירת הכתוב בדיני ניסוך, ואינו מוכיח שהיין גרוע מצד עצמו. כל עוד היין נשאר חשוב, ראוי לשתייה ומברכים עליו "בורא פרי הגפן", אין סיבה לפוסלו לקידוש.
דיון דומה קיים לגבי יין שמעורב בו דבש. גם כאן יש צד לומר שכיוון שדבש פסול למזבח, יין שיש בו דבש לא יהיה ראוי לקידוש. אולם רבים מן הראשונים חילקו בין דיני מזבח לבין דיני קידוש, וסברו שאם היין עצמו נשאר חשוב וראוי, ניתן לקדש עליו.
להלכה, השולחן ערוך הביא תחילה את דעת רוב הראשונים שמותר לקדש על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש, ולאחר מכן הביא שיש אומרים שאין מקדשים עליהם. הרמ"א הוסיף שהמנהג באשכנז לקדש על יינות אלו, אלא שאם יש לו יין טוב יותר מהם, עדיף לקדש עליו.
אדמו"ר הזקן פוסק שהעיקר להלכה כדעת רוב הראשונים וכדברי הרמ"א, שנהגו לקדש על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש. כלומר, אין לפסול יינות אלו מצד עצם העובדה שהם מבושלים או מעורבים בדבש, כל עוד הם ראויים לשתייה ושם יין עליהם.
יסוד חשוב בדברים מבואר בשו"ת התשב"ץ. התשב"ץ דוחה את הטענה שאין לברך "בורא פרי הגפן" על יין מבושל, ומוכיח מן הירושלמי שיוצאים ביין מבושל בארבע כוסות, ואחת מן הכוסות היא כוס של קידוש. לדבריו, הבישול אינו פוגם את היין אלא פעמים רבות משביחו. ומה שהוא פסול לניסוך אינו משום שהוא גרוע, אלא משום שהתורה דרשה בניסוך יין שלא נשתנה. לגבי קידוש, לעומת זאת, העיקר הוא שהיין יהיה חשוב וראוי לאמירת שירות ותשבחות.
אמנם התשב"ץ מסייג: אם היין התבשל כל כך עד שנעשה כעין דבש ואיבד שם יין, ודאי שאין מקדשים עליו ואין מברכים עליו "בורא פרי הגפן". ההיתר הוא דווקא כאשר היין נשאר יין, גם אם עבר בישול או שינוי מסוים.
מכאן נלמד כלל גדול בדיני קידוש: לא כל פסול במזבח יוצר בהכרח פסול בקידוש. יש לבחון האם היין מאוס, פגום או איבד את שמו, או שמא מדובר ביין חשוב שנשתנה באופן שאינו גורע מחשיבותו. יין מגולה ויין שריחו רע פסולים משום שאינם ראויים לכבוד הקידוש. לעומת זאת, יין מבושל או יין שיש בו דבש, כאשר הם חשובים וראויים, כשרים לקידוש לפי עיקר ההלכה.
למעשה, יש להדר לקדש על יין משובח, ראוי ומכובד. אם יש לפני האדם יין שאינו מבושל והוא טוב יותר, ראוי להעדיפו. אך במקום שהיין המבושל הוא היין המצוי, או שהוא היין המשובח והראוי לשתייה, ניתן לקדש עליו. כך גם לגבי יין שיש בו תערובת המשביחה אותו, כל עוד נשמר שם יין וברכתו "בורא פרי הגפן".
הקידוש דורש כבוד. היין שעליו מקדשים אינו רק משקה טכני, אלא כלי להכרזת קדושת השבת. לכן ההלכה מחפשת יין שיש בו חשיבות, נוי וכבוד. כאשר היין ראוי, מכובד ומשמח, הוא נעשה כלי מתאים לקידוש היום.
מקורות וחומר יסוד:
פסחים. בבא בתרא. מלאכי א, ח: "הקריבהו נא לפחתך". טור ובית יוסף אורח חיים סימן רע"ב. שולחן ערוך אורח חיים סימן רע"ב. רמ"א שם. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רע"ב סעיף ט. שו"ת תשב"ץ חלק א סימן פ"ה. ירושלמי פסחים פרק י הלכה א. ראשונים בדין יין מבושל ויין שיש בו דבש: רב האי גאון, רי"ץ גיאת, רש"י, רמב"ם, תוספות, רא"ש, רמב"ן, רשב"א, ר"ן, סמ"ק, ריטב"א, ריב"ש, ראב"ד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה