השארת ספר פתוח – מקור, הלכה ומנהג | שו"ת
ב"ה | ט"ו טבת ה'תשפ"ו
רקע:
בעומדנו מספר ימים לאחר חג הספרים — ה' טבת, ישנה שאלה העולה פעמים רבות: מהו המקור לכך שיש להיזהר לסגור את הספר בסיום הלימוד? והאם חשש זה קיים גם ביציאה קצרה — כשיחת טלפון וכיו"ב?
תשובה:
בהלכות ספר תורה פסק השולחן ערוך1 שכאשר כותבים ספר תורה על גבי יריעה אין להניח את היריעה להתייבש עם הכתב כלפי מטה, משום שהוא דרך בזיון, אלא יש להניח את פני הכתב למעלה ולפרוש עליו בגד.
על כך כתב הב"ח2: "מכאן יש ללמוד שלא ילך אדם לחוץ ויניח הספר פתוח אם אין עליו מפה דלאו דווקא ספר תורה דהוא הדין שאר ספרים".
והוסיף על כך הש"ך3: "וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד והוא שומר דפין על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו"4.
פסיקת הערוך השולחן
לאור זאת כתב הערוך השולחן, הלכה למעשה5, וזה לשונו:
"ולכן יש ליזהר שלא להניח ספר פתוח ולצאת אפילו בשארי ספרים ואפילו גמרות ופוסקים הנדפסים דבזיון הוא, אלא או יסגירם כלומר שלא יהיו פתוחים או יכסה עליהם בגד, ולבד זה קשה לשכחה [ש"ך], וכן המנהג ליזהר בזה. ונראה לי דווקא כשיצא לרחוב אבל הנכנס מחדר לחדר או אפילו לחצר ולרוחב שלא על אריכת הזמן אין חשש בזה [וכ"כ היד שאול עיי"ש]".
שיטת הרב עובדיה הדאיה — שו"ת ישכיל עבדי
אמנם לאידך גיסא כתב הרב עובדיה הדאיה בספרו שו"ת ישכיל עבדי6, וזה לשונו:
"נראה פשוט שאין חילוק בין זמן ארוך לזמן קצר, דהרי אפילו בכדי ייבוש דהוא צורכה קצת, לא התירו בכל פרישת מפה, וכל שכן בזמן שאין כל צורך אפילו לזמן קט להשאיר הספר פתוח, ודאי דאין להתיר.
ועוד הרי לפי מה שהביא הש"ך מחכמי האמת שיש מלאך בשם 'שומר דפים' הממונה על מי שמניח ספר פתוח להשכיח תלמודו, הרי פשוט דזה המלאך הממונה על זה, משתדל למצוא הזדמנות למלאות תפקידו... ולא עוד אלא שגם משכיחו לחזור אל לימודו בתיכף ומיד, להוסיף חטאתו על פשע בכדי לעשות את שלו. ולכן... עליו להיזהר שלא להניח הספר פתוח, שלא יתן מקום דריסת רגל למלאך ח"ו".
סיכום הלכה למעשה
לסיכום: מקור ההקפדה לסגור את הספר בסיום הלימוד נמצא להלכה בדברי הב"ח7.
ולאור המובא בדברי הש"ך ראוי ונכון להיזהר לסגור את הספר אף בעת יציאה לזמן מועט8, אך במקרה וישנם לפניו כמה ספרים וסגירתם תגרום לו לביטול הזמן, יכול לסמוך על השיטות המתירות לכסות את הספר על ידי ספר אחר9 או על ידי הנחת איזה דבר10.
הוספה: סיפור הרבי על הרבי הריי"ץ
ולחביבותא דמילתא אסיים בסיפור שסיפר הרבי על חותנו — הרבי הריי"ץ, וזה לשונו11:
"ראיתי פעם שכ"ק מו"ח אדמו"ר העיר — בדרכי נועם — למישהו שהשאיר ספר פתוח, שצריכים לסגור את הספר. וביודעי עד כמה היה כ"ק מו"ח אדמו"ר נזהר שלא להטריח כו', ובפרט שהיה מדובר אודות איש חשוב, אמרתי לכ"ק מו"ח אדמו"ר שלכאורה היה יכול להורות לי לסגור את הספר? והשיב כ"ק מו"ח אדמו"ר, שנוסף לכך שהספר צריך להיות סגור, יש ענין שהלומד עצמו יסגור את הספר (אף שפרט זה לא נזכר בפירוש).
ומסיפור זה רואים שלמרות שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה מורם מעם, מ"מ, השתדל שלא זו בלבד שהספר ישאר סגור, אלא לומר להלומד עצמו שיסגור הספר, ולא חשש שמא יחשוב שהנהגתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר (להעיר לו שצריך לסגור הספר) לא היתה באופן של עדינות ("איידלקייט").
וזוהי הוראה למלמדים — שלא די בכך שהוא בעצמו ירא שמים, ומתנהג כמו צדיק עטוף במעיל פרוה ("א צדיק אין פעלץ"), אלא צריך להשפיע על התלמידים ולחנכם בכל פרטי הענינים דמנהגי ישראל, ובאופן שיהי' ניכר בהמחונך מי הוא המחנך.
ויה"ר שיחנכו את התלמידים באופן שהתלמיד ירצה לא רק להיות גאון בעל ראש טוב, אלא שיהיו לו גם רגלים בריאות, ע"י קיום מצוות מעשיות מתוך קבלת עול".
1 שולחן ערוך, סימן רע"ז (עפ"י הגמרא בעירובין צח,א).
2 ב"ח, שם ד"ה "כתב היריעה".
3 ש"ך, שם ס"ק א.
4 ולהעיר שלפי המסופר בשער מעשה רב הנדפס בסידור 'קול יעקב' למהר"י קאפיל, משמע שתפקידו של מלאך זה לשמור שלא יסיימו ספר בפסוק רע, ולא על עצם השארת ספר פתוח. וראה שם את הסיפור המובא בפירוט.
5 ערוך השולחן, ס"ק ב.
6 שו"ת ישכיל עבדי, חלק ה', יו"ד סימן נ"ו.
7 ולהעיר מהמובא בספר ראשית חכמה (שמחברו חי כמה עשרות שנים קודם הב"ח), שער היראה (פט"ו, ס"ק י"א): "אם היה קורא והוצרך להפסיק מאיזו סיבה שיהיה – שיסתום הספר או יכסהו, מפני כבוד התורה; שאם יהיה מגולה – שמא יפול עליו מים או איזה לכלוך, כמו שיקרה דבר זה פעמים הרבה".
8 ולהעיר מהמובא בספר כף החיים סימן קנ"ה ס"ק י"ב: "מנהג נכון לנשק הספר בפתיחה וחתימה ובפרט בספר קבלה וגם הוא סגולה לזכרון".
9 ראה פינת ההלכה (מלברון) עמ' של"ז.
10 ראה חקרי הלכות – הספר בהלכה עמ' 94.
11 תורת מנחם חלק ל"ט עמ' 192.
תגובות
הוסף רשומת תגובה