מוקצה בשבת לעניין דולר של הרבי | שו"ת הלכה ומנהג
בס"ד | א' ניסן תשע"ח
מוקצה בשבת לעניין דולר של הרבי
הלכה ומנהג
כהצהרת דיני המוקצה כתב רבינו הזקן בשולחנו ז"ל: "כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל בהמה כגון אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול... ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים וקורות שראויין לסמוך בהן דלת כלי וכיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם. וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו".
מוקצה זה הוא המוקצה החמור ביותר — דבר שאין עליו תורת כלי כלל. אך גם מוקצה זו יש דרך להתירו ולהשתמש בו בשבת, והוא ע"י שייחדו לעולם לתשמיש המותר בשבת, או שישנה בו מעשה המראים להכל שהוא משתייך לכלי ודבר שימושי המותר בשבת.
ומכאן ניתן לראות בדברינו לגבי בקעת עץ, וז"ל: "אסור לטלטל בקעת עץ או אבן לכסות בהם פי החבית... אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול... אלא אם כן ייחדם לכך לעולם שאז ירד עליהם תורת כלי ע"י שייחודם לתשמיש זה לעולם, אבל כל זמן שייחדם לתשמיש לשבת זו בלבד אין זה מוריד עליהם תורת כלי אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכך שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכן לו אפילו לא לצורך אחר".
דין הדולר של הרבי
ע"פ הנ"ל יש לעיין מה דינו של דולר שנתקבל מידו הק' של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, שהרי כל דולר רגיל הינו מוקצה גמור כנ"ל, אך דולר זה כיוון שמייחדים אותו — הוא הופך להיות כחפץ של קדושה וסגולה, הרי מיד יוצא ממנו גדר מוקצה ויהיה מותר לטלטלו.
והנה לגבי מטבע נראה שנחלקו הפוסקים האם מהני בו יחוד. מחלוקתם יוצאת מתוך דברי הגמרא (שבת דף ס' ע"א) שאשה יכולה לצאת בשבת עם בגד שקשור במטבע ומשמש ככפתור — היכן שאם נקרע שמלתה לעשות זאת עם מטבעות, או כבר כתבה על המטבע בערב שבת. אך בשבת עצמה אינה יכולה לפרוף על המטבע שהרי הוא מוקצה.
שיטת הפוסקים האוסרים יחוד במטבע
ממשמעותם הפשוטה של דברי הגמרא נראה שמטבע לעולם לא מועיל יחוד, אלא אם כן כבר פרפה עליו את הטלית מערב שבת. וכך ביאר הפני יהושע שם וז"ל: "והא דלא מהני ייחוד מע"ש לכפתור, י"ל שאין דרך לייחד מטבע לשום דבר ובטלה דעתו אצל כל אדם" — משמע מדבריו שמטבע לעולם נשאר מטבע ולא שייך בו יחוד.
ובפסקי הלכה, מצינו גם כן הנוטים לדרך זו, שכך כתב הלקט (סי' ש"ג סק"ב): "אבל על המטבע אסור לפרוף בשבת דלאו בר טלטול הוא ולא מהני בזה ייחוד" — נראה מדבריו שסובר כדברי הפנ"י הנזכרים.
ויש לבאר את הסברא בזה מכמה סיבות:
א. כיוון שהמטבע נשאר בחשיבותו — שהרי אם יאבד הדולר ואדם אחר ימצאו, עדיין יוכל להשתמש בו ככסף עובר לסוחר.
ב. כיוון שגם אם מהני ייחוד בזה, הרי האדם הפשוט שרואה אדם אחר נושא כסף בשבת — זה נראה לו ככסף רגיל ולא ככסף שנשתנה, ויהיה אסור משום מראית עין שאסור גם בחדרי חדרים.
שיטת הפוסקים המתירים
לאידך מצינו פוסקים אחרים שמתירים. המשנה ברורה שמ"ב ס"ק ע"ד וז"ל: "לא מהני בה ייחוד — היינו לשבת אחת, אבל אם ייחדה מערב שבת לענין זה לעולם, גם במטבע מהני דשוב אזיל מינה איסור טלטול". ומסתמך בכך על דברי התוספות.
והסברא להתיר היא לכאורה, שהרי כמו שמהני יחוד בחול ואבנים (דהם מוקצה לגמרי) שיכול ליחדם ומותר, כך בכסף שהוא מוקצה לכל דבר — אם מייחדו לסגולה וברכה ומוציאו מגדר כסף עובר לסוחר שאפשר להשתמש בו לקניה ומכירה, יתבטל מגדר כסף בפועל ויצא מגדר מוקצה.
שיטת אדמו"ר הזקן
ויש לעיין עוד מהי שיטת אדה"ז בזה (שבחלק זה של שו"ע לא הגיע לידינו, ובדרך כלל נוהגים כפי המשנה ברורה בסימנים אלו). שבשולחנו סי' ש"א סל"ד לעניין יציאה לרשות הרבים עם מטבע התלוי לרפואה מכה, מתיר זאת. ומוסיף שם וז"ל: "אבל אם הוא מכה שאין המטבע מרפאת אותה ואינה קמיע אלא להגין עליו שלא תנגוף במילוי הירח הדברים אסור לצאת בה, שהמטבע חשוב הוא ואינו מתבטל מחשיבותו להיקרא עליו שם מלבוש (ותכשיט) הואיל שגם עכשיו הוא ראוי להשתמש בו שם הכיס".
אך באמת ניתן לומר שהמשנה ברורה אינו חולק עם אדה"ז — שאם אדם יחד המטבע לעולם כבר אינו בגדר מטבע. וכיוון שאדה"ז שולל מהני יחוד — מדבר רק על שבת אחת. מנגד, בתנאים שמעמיד המשנה ברורה — שייחדה מערב שבת לעולם — אזי הוא יוצא מגדר מוקצה, ויודה אדה"ז שמותר.
דברי אדמו"ר הזקן לגבי מעות מנוקבות
בדברי רבינו הזקן (סי' ש"א סל"ט) וז"ל: "ואפילו לטלטל המעות להצניעם באיזה מקום באותה חצר אסור... ואפילו אם הם מעות מנוקבות שאין יוצאין בהוצאה בשוק לא בטל שם מטבע מהם אלא אם כן הם של כסף ושל זהב ונתוקים... לתלותם בצואר בתו לתכשיט שאז מותר לטלטלן אף שלא במקום חשש הפסד כלל אם הם מיוחדים לכך."
לכשנדייק בדברי רבינו כאן נראה שמחלק את טלטול המטבע בשני תנאים: א. שיהיה נקב — היינו שינוי מעשה. ב. שהוא מייחד לתלותם בצואר בתו לתכשיט. הרי ששינוי מטבע לבד אינו מועיל אלא בתוספת שינוי מעשה.
חילוק בין מטבע לשטר כסף
ישנו הבדל מהותי בין מטבע לשטר כסף (כגון דולר). למטבע יש שווי מסוים של כסף וכל ערכו של המטבע נובע בכך שהמטבע עצמו שווה. לעומת זאת, לשטר אין את שוויו האמיתי אלא הוא משמש כשטר חוב. על פי זה בשטר ניתן לייחדו לתשמיש יותר בקלות.
ובמיוחד: שכאשר הדולר ניתן מידי כ"ק אד"ש הוא הופך מצ"ע לדבר סגולה, וממילא אין בדעת אדם לסחור בו — ובכסף כגון זה ניתן להקל יותר.
מכתב הרבי שליט"א
אך עם כ"ז, ישנו מכתב מכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א (משנת תשכ"ד) בו נכתב (תרגום חפשי מאנגלית):
"אם מישהו רוצה לשמור את אותו מטבע או שטר של כסף שניתן בתור מזכרת ניתן להחליפו בסכום זהה שיינתן לצדקה... נ.ב. ברצוני להדגיש שנקודה חשובה מאוד היא שככל שהמטבע או שטר דולר זה הוא חשוב, זה עדיין מוקצה, וכמו כל כסף אחר, אסור לגעת בו בשבת או ביו"ט."
ואולי יש לבאר זאת בד"א שהרבי עונה לאישה שרוצה לעשות מן הדולר 'מזכרת' — ואז באמת הדין שיהיה מוקצה כיוון שיכול להגיע בזה לשימוש בכסף (שלא ייחדו לסגולה והצלה ואינו נחשב קמיע).
סיכום — הנראה למסקנת הדברים
- א. כאשר משתמש בדולר לרפואה — מותר לכל הדעות ואפילו ברה"ר.
- ב. כאשר עושה בו ייחוד מעשי כגון כתיבה על השטר (כגון תאריך קבלת הדולר וכיו"ב), או הכנסתו למסגרת — לכ"ע מותר.
- ג. ישנה סברה לחלק בין דולר למטבע להתיר בדולר.
- ד. ישנה סברה להתיר בשניהם.
כמובן שאין הדברים נכתבים לצורך פסיקה כ"א בירור הלכה בד"א, וכ"א ינהג כפי הוראת רבו.
מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' ש"א, ש"ח | משנה ברורה סי' שמ"ב | פני יהושע שבת ס' ע"א | שש"כ פרק כ' ס"ג | שולחן יהודה פי"ג הערה צ"א | ציץ אליעזר בשם אדה"ז | בית דוד דף קמ"א.
תגובות
הוסף רשומת תגובה