הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

בפרשת שלח אנו לומדים על מצוות ציצית, מצווה יקרה וגדולה ששקולה כנגד כל תרי"ג המצוות. בשיעור זה הרב מבאר תחילה את עצם משמעות המילה "ציצית", ולאחר מכן עובר לשאלה מעשית מאוד: האם אפשר לעמוד עם ציצית ליד קבר של ילד קטן או אשה? מהו לשון ציצית? בספרי הפוסקים מובא שהמילה ציצית קשורה לדבר היוצא ונראה כלפי חוץ, בדומה לניצנים היוצאים מן הפרי ומבצבצים החוצה. כך גם חוטי הציצית יוצאים מן הבגד ונראים לעין. זהו ביאור אחד ללשון ציצית. ביאור נוסף מובא בזוהר הקדוש: ציצית מלשון "להציץ". הקדוש ברוך הוא ציווה את האדם להסתכל בציצית, כדי שעל ידי כך ייזכר תמיד בתכלית חייו — לקיים את מצוות ה'. לכן גם מבואר שיש קשר בין תכלת לבין תכלית: כאשר האדם רואה את הציצית, הוא נזכר בייעודו הרוחני ובחובתו בעבודת ה'. הציצית כתזכורת לתכלית החיים הציצית אינה רק פרט לבוש הלכתי, אלא תזכורת רוחנית מתמדת. כאשר יהודי לובש ציצית, הוא נושא עמו סימן חי שמחזיר אותו בכל רגע אל תכליתו. חז"ל מלמדים אותנו שכאשר יש לאדם מזוזה בפתחו וציצית על בגדו, הוא מוקף בתזכורות של קדושה שמ...

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש — בית שמש, שכונת מגדל אור מבוא — שתי שאלות שכל אחד שואל נשאלתי שתי שאלות חשובות בענין ברכת הלבנה: ראשית — האם אפשר לברך באור היום? לא אחת לפני השקיעה רואים את הלבנה, וזה דבר מאוד יפה — האם אפשר לברך? שנית — האם אפשר לברך בליל שבת? לא אחת יוצא שהאדם במהלך השבוע טרוד, מעסקיו, עייף, מותש, מגיע לערב ושוכח את ברכת הלבנה. א — ברכת הלבנה באור היום הפוסקים כותבים שכשם שאור הנר לא מורגש ביום, כך גם הלבנה לא מורגשת באור היום 1 . ויש לברך בזמן שהקדוש ברוך הוא שם אותה ובמטרה שלה — להאיר את הלילה. "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ" 2 כל אחד יש לו את התפקיד שלו. הלבנה תפקידה להאיר בלילה, ולכן באור היום אין מקום לברך עליה. ב — ברכת הלבנה בליל שבת — דברי הראשונים השאלה הזאת כבר כתובה בימי הראשונים: בתשובת הרשב"א 3 , בדברי רבי מנחם עזריה מפאנו 4 , ועוד כמה ראשונים — שכותבים שוודאי שלכתחילה אין לברך את ברכת הלבנה בליל שבת . יש לזה שלושה טעמים עיקריים: ט...

ב"ה נגיעת גויים בלחם במאפיות בבוקר ללא נטילת ידיים — האם יש בעיה הלכתית? הלכה יומית · י"ב סיון מאת: הרב מנחם מענדל חדאד ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש — בית שמש, שכונת מגדל אור השאלה במאפיות רבות יש עובדים שנוגעים בלחמים המיועדים למכירה מבלי שנטלו את ידיהם בבוקר. האם זו בעיה הלכתית? האם מותר לאכול מהלחם הזה? התשובה א. נגיעת גויים במאכל — אינה בעיה נגיעת גויים באוכל בבוקר אינה מהווה בעיה הלכתית, וזאת מן הטעם הבא: רוח הטומאה של הבוקר שורה רק על גופו של יהודי , מכיון שנשמתו הקדושה מסתלקת ממנו בזמן השינה — ועם הסתלקות הקדושה שורה רוח הטומאה. אצל גוי שאין לו את אותה דרגת קדושה בנשמתו, אין שורה עליו רוח טומאה זו, ולכן נגיעתו במאכל אינה מטמאה אותו. ב. החשש האמיתי — פועלים יהודים שלא נטלו ידיים החשש ההלכתי קיים דווקא כאשר מדובר בפועלים יהודים שלא נטלו את ידיהם בבוקר ונוגעים במאכל. אך גם במקרה זה, ההלכה היא: בדיעבד המאכל מותר — ניתן לאכול ממנו ללא חשש. הכלל "שומר פתאים ה'" חל גם כאן. בדיעבד, ניתן ל...

בס"ד טעם ותואר בתורת הרבי עיון במחלוקת רבי יהודה וחכמים בגדר השבתת החמץ — על פי ביאורי הרוגצ'ובי וכ"ק אדמו"ר תוכן השיעור: פתח דבר – הצגת הסוגיה גדר השבתת החמץ – מחלוקת רבי יהודה וחכמים ביאור המחלוקת בדין חמץ לאחר הפסח שיטת אדמו"ר הזקן באיסור חמץ הצריכותא בשלוש המחלוקות ביאור מחלוקת ר"א ור"ע במכות מצרים פתח דבר ברשימה זו נברר את שיטת הרבי בסוגיית "טעם ותואר" בהלכות חמץ, תוך עיון בדברי הגאון הרוגצ'ובי. נעמוד על שלוש מחלוקות מרכזיות — מחלוקת רבי יהודה וחכמים בגדר השבתה, מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדין "והשבתי חיה רעה מן הארץ", ומחלוקתם בדין חמץ שלאחר הפסח. נבאר את הצריכותא שבכל אחד מהביאורים, נביא את שיטת אדמו"ר הזקן דס"ל דאיסור חמץ הוא על התואר, נציין הערת הרבי דמשמע מהתניא ומהשו"ע דהוא על העצם, ונסיים בביאור כ"ק אד"ש על פי דברי הרוגצ'ובי במחלוקת ר"א וחכמים במכות מצרים. א. גדר השבתת החמץ איתא במשנה במס' פסחים 1 : "רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים אומ...

בס"ד בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות" תוכן השיעור: יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי" יביא ביאור התוס׳ בכך יקשה עליו מכמה קושיות יביא ביאור המקנה בגמ׳ יביא דברי הרשב"א יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳ יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי" איתא במסכתין 1 : "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש". והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים". ומקשה על כך הגמ": "והתנן 2 : האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל...

בס"ד ״כשם שהלבנה מתחדשת — כך ישראל מתחדשים, וכשם שהלבנה האור שלה מגיע מהשמש, כך גם עם ישראל — האור שלו מגיע מהתורה הקדושה.״ פתיחה: ברכת הלבנה — חידוש החודש וחידושו של עם ישראל במסכת סופרים פרק כ׳ מובאים דיני ברכת הלבנה. עם ישראל מדי חודש מברך את הלבנה ברכה מיוחדת, כי כשם שהלבנה מתחדשת — כך ישראל מתחדשים. עם ישראל דומה ללבנה: כשם שהלבנה האור שלה מגיע מהשמש, כך גם עם ישראל — האור שלו, בכדי שיהודי יאיר וישמח, מגיע מהתורה הקדושה. פרק א׳: שלושת הדילוגים — מקור המנהג בדברי הרמ״א ובמסכת סופרים בדיני ברכת הלבנה יש כמה וכמה דינים ופרטים. היום בעזרת השם נדבר על מה שכותב הרמ״א בסעיף ב׳ בסימן תכ״ו — שנהגו לדלג ג׳ דילוגים , כפי שכתוב גם במסכת סופרים פרק כ׳ הלכה ב׳, שמרקדים ג׳ ריקודים בעת ברכת הלבנה. כשם שבחתונה החתן והכלה רוקדים ושמחים, כך אנחנו — שאנחנו הולכים ומקדשים את הלבנה — אנחנו רוקדים ושמחים. כך נוהגים עם ישראל בעת ברכת הלבנה. צריך לדעת שהדבר הזה יש בו סוד גדול — ולא לזלזל בזה. פרק ב׳: הסיפור הנורא מספר ״אליה רבה״ — הרוח שהצילה יהודי אנחנו רואים בספר אלי...

בס"ד עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל "כל ישראל חברים" — דברי תורה מעצרת הזיכרון א. פתיחה ודברי תנחומים שולח מכאן תנחומים למשפחת אמיתי ולאשת חבר, לילדות, רעיה הדסה ומנוחה רחל וכל משפחת אנ"ש חב"ד הרצליה, שזו משפחה אחת גדולה. ושמואל זה לא רק איש פרטי — הוא איש כללי שנגע לכולם, נגע לכל אחד. אז מבקש שכולם יתנחמו, ותכף ומיד הוא יחזור. ברגע זה ממש — תחיית המתים, ונשמות חוזרות בגופים, כפי שהם הלכו כך הם חזרו. ב. "אז ימלא שחוק פינו" — העולם המצחיק של לעתיד לבוא אנחנו אומרים כל יום "אז ימלא שחוק פינו" בשיר המעלות. אז אחד הפירושים בזה, שלעתיד לבוא אז יהיה מאוד מצחיק. למה יהיה מצחיק? כי אדם — שלא עלינו — יש נשים שנפטרות בלידה או אחרי הלידה עם סיבוכים כאלה ואחרים. ובוא נאמר שהאמא נפטרה בגיל שלושים וחמש, והילד שלה גדל והוא עכשיו בן ארבעים או בן חמישים. אז לעתיד לבוא, שעכשיו יש תחיית המתים, האמא מתעוררת — היא קמה בגיל שלושים וחמש, והבן או הבת שיהיו בני חמישים, בני שישים, יהיו יותר מבוגרים מהאמא. אז יש בהלכה דיון: מי ...

בס"ד ״כשאומרים לך לתת צדקה — תיתן מיד. אין ברכה, אין שום דבר. מיד אם יש לך אפשרות, תיתן לשני.״ פתיחה: השאלה היסודית שמטרידה דורות מצוות הצדקה היא אחת המצוות החשובות והנעלות ביותר בתורה. היא נזכרת פעמים רבות, היא יסוד החסד היהודי, והיא אבן פינה בקיום הקהילה היהודית לדורותיה. ועם זאת, שאלה אחת ממשיכה להטריד את לומדי התורה לאורך הדורות: מדוע אין מברכים ברכה לפני קיום מצוות הצדקה? הרי על כמעט כל מצווה אנחנו מברכים — על נטילת לולב, על תקיעת שופר, על הנחת תפילין, על אכילת מצה. אבל דווקא על מצוות הצדקה — אחת המצוות המרכזיות ביותר — אין שום ברכה. למה? במאמר זה נחשוף את תשובת הרשב״א, אחד מגדולי הראשונים, נלמד סיפור מופלא מגדולי חסידי פולין, נצלול לעומק סוד הצדקה בגאולה השלמה, ונבין את משמעות הצדקה הרוחנית — דרך הנתינה הנעלית ביותר. פרק א׳: תשובת הרשב״א — מדוע אין מברכים על הצדקה הרשב״א, אחד מגדולי הראשונים, נותן לשאלה זו תשובה הלכתית עמוקה ויסודית: במצוות צדקה ייתכן והאדם שאתה נותן לו לא ירצה לקבל ממך את הצדקה — מאיזושהי סיבה שתהיה. הסבר הדברים פשוט ...

בס"ד ברכת שהחיינו בקיום מצווה בפעם הראשונה הלכה ומנהג א. המקור לברכת שהחיינו בנוגע לברכת שהחיינו בפעם הראשונה שמקיים מצווה כגון: הנחת תפילין, לבישת טלית, הדלקת נרות שבת וכיו"ב. כתב במג"א או"ח סימן כ"ב: "כל מצוות שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו". 10 וכן הובא בשוע"ר שם (בנוגע ללבישת טלית) וזלה"ק: "ברכת שהחיינו בעת לבישה הראשונה קודם שיברך להתעטף בציצית". 11 ב. התוועדות ש"פ ויקרא תשמ"ב אך הנה בהתוועדות ש"פ ויקרא תשמ"ב, מתייחס כ"ק אדמו"ר שליט"א מה"מ לתשובתו (הובא בלקו"ש חי"א עמ' 289) בנוגע לברכת שהחיינו על הנחת תפילין, והדלקת נש"ק. וזלה"ק: "בנוגע לברכת שהחיינו בפעם הראשונה שהדליק... בנדו"ד לא רציתי להכריע בזה כיוון שכמדומני ברור (פשט) המנהג שלא לברך שהחיינו שמניחים תפילין בפעם הראשונה, ורק הזכרתי בשיחתי... שיש שקו"ט על לברך גם שהחיינו". ובהתוועדות הנ"ל כתיב וזלה"ק: "נרשם 'בהנחה' (רשימת ש"פ וי...

בס"ד בס"ד | א' ניסן תשע"ח מוקצה בשבת לעניין דולר של הרבי הלכה ומנהג כהצהרת דיני המוקצה כתב רבינו הזקן בשולחנו ז"ל: "כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל בהמה כגון אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול... ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים וקורות שראויין לסמוך בהן דלת כלי וכיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם. וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו". מוקצה זה הוא המוקצה החמור ביותר — דבר שאין עליו תורת כלי כלל. אך גם מוקצה זו יש דרך להתירו ולהשתמש בו בשבת, והוא ע"י שייחדו לעולם לתשמיש המותר בשבת, או שישנה בו מעשה המראים להכל שהוא משתייך לכלי ודבר שימושי המותר בשבת. ומכאן ניתן לראות בדברינו לגבי בקעת עץ, וז"ל: "אסור לטלטל בקעת עץ או אבן לכסות בהם פי החבית... אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול... אלא אם כן ייחדם לכך לעולם שאז ירד עליהם תורת כלי ע"י שייחודם לתשמיש זה לעולם, אבל כל זמן שייחדם לתשמיש לשבת זו בלבד אין זה מוריד עליהם ...